המאבק עם חימום בטווח ארוך בתנורי זכוכית
רוב להבות האינפרא-אדום מסוגלות לחמם אזור בגודל של כ-1.5 מטרים בלבד. זה מספיק לעבודות קטנות, אך אם מדובר בתנור זכוכית שדורש חימום עקבי בטווח של 2 מטרים או יותר, אז נוצרת בעיה.
אי אפשר פשוט להציב מספר להבות קצרות ולקוות לתוצאות טובות. כך ייווצרו “אזורים קרים” – אותם פערים בטמפרטורה שעלולים להרוס את הזכוכית. כדי לפתור בעיה זו, אנו מייצרים מערכות חימום מקוורץ בגודל גדול, שמיועדות במיוחד לשימוש בתנורים ארוכים.
שמירה על טמפרטורה עקבית
כאשר מדובר בצינור באורך של יותר מ-2 מטרים, חוקי הפיזיקה פועלים נגדנו. אם שלד הטונגסטן אינו מתוח כראוי, הוא יירד. וכשהוא יורד, נוצרת בעיה.
אנו משקיעים הרבה זמן בכיול ההספק לכל סנטימטר. למה? כי אם חלק מהצינור חם יותר מהחלקים האחרים, החימום לא יהיה אחיד. הזכוכית לא מתעניינת בטמפרטורה הממוצעת; היא מתעניינת בטמפרטורה האמיתית בכל סנטימטר.
איכות הייצור
אנו משתמשים בקוורץ באיכות גבוהה, מכיוון שהוא יכול לעמוד בשינויי טמפרטורה קיצוניים מבלי להישבר.
בתנורי זכוכית, אנו בדרך כלל מסדרים את הלהבות בשורה אחת, כך שלא יהיו פערים ביניהן. במקום “פולסים” של חום, נוצרת קיר של אנרגיה אינפרא-אדומה עקבית. אנו גם מעצבים באופן מיוחד את החיבורים בקצוות הלהבות. החיבורים הרגילים לעתים קרובות נהרסים תחת העומס הרב של תנור הזכוכית, לכן אנו משתמשים בחיבורים חזקים יותר שיחזיקו מעמד.
הבעיות האפשריות
הבעיה היא שאי אפשר פשוט לחבר את הלהבות האלו לשקע רגיל. הלהבות האלו צריכות כמות עצומה של זרם. אם גודל הכבלים קטן מדי, יהיה ירידה במתח, וכתוצאה מכך הקצה הרחוק של הצינור לא יהיה חם כמו הקצה הקרוב. יש צורך במקור כוח חזק ובכבלים עבים כדי לשמור על עקביות בחימום.
בנוסף, יש את בעיית השבירות. צינור קוורץ באורך 2 מטרים הוא בעצם מוט זכוכית ענקי. זו בעיה גדולה במהלך ההתקנה – תנועה לא נכונה או פגיעה במסגרת התנור עלולים לגרום לשבירה של הצינור. כדי למנוע זאת, אנו ממליצים להשתמש במערכות תמיכה מיוחדות. זה עוזר להפחית את העומס על האלקטרודות ולשמור על הצינור במיקום נכון. זו פעולה פשוטה, אך היא קובעת אם הלהבות יחזיקו מעמד שנים רבות או שהן יישברו כבר ביום הראשון.