למה החיממים באמצעות קרינת אינפרא-אדום שלכם נהרסים כל הזמן (ואיך אנחנו פותרים את זה)
האמת לגבי חיממים אלו היא שרובם נהרסים באותו מקום – בחוט החשמלי שמחבר אותם למקור החשמל. כאשר יש צינור קוורץ בעל הספק גבוה שמייצר חום, החום הזה לא עובר רק קדימה כדי לחמם את החדר, אלא גם אחורה, לכיוון החיבורים החשמליים. רוב היצרנים בוחרים בדרך הקלה – הם משתמשים בחומרי הדבקה פשוטים או בחומרים זולים לאטימה, וזהו. אך לאחר מספר מאות שימושים, החומרים האלו נהרסים – הם נהיים שבירים, נסדקים, ואז נוצרת קצר חשמלי.
בעיית ה”שריפה האיטית”
המקום בו הרכיב החיממה נמצא בחיבור עם החוט החשמלי הוא למעשה “צוואר בקבוק” תרמי. זהו סביבה קיצונית. החומרים המשמשים לאטימה עוברים תהליך חוזר של חימום וקירור, עד שהם נהרסים לחלוטין. כאשר נוצרים סדקים קטנים, הלחות מהאמבטיה חודרת פנימה. עכשיו יש לחות שמחברת בין החוט החשמלי לבין המעטפת המתכתית. אם אינכם משתמשים בחומרי אטימה בעלי עמידות גבוהה, אתם למעשה לא בונים חיממה – אתם יוצרים מכשיר שעלול להתפוצץ בכל רגע.
הדרך הנכונה לעשות זאת
אנחנו עושים זאת בדרך שונה. במקום פשוט לעטוף את החוטים, אנחנו משתמשים בתהליך אטימה מרובה שלבים. אנחנו משתמשים בחומרי אטימה מסוג סראמי, שנצמדים לצינור הקוורץ. חומרים אלו מונעים לחלוטין את חדירת החמצן והלחות. חשוב יותר, הם מונעים את תופעת “האפקט הארור”, שבה האוויר החם חודר לתוך החומרים המשמשים לאטימה וגורם להרס החוטים מבפנים. חייבים גם לשמור על גבולות הטמפרטורה – אם החומר האטימה נהיה רך בטמפרטורה של 120°C, הוא חסר תועלת – הוא ידלוף. אנחנו מוודאים שהחומרים האטימים שלנו יישארו יציבים עד טמפרטורה של 250°C. זה מונע מהחוטים להשתנות או להישחק, מה שגורם לקצרים חשמליים.
החסרון
יש חסרון אחד – מכיוון שהחומרים האטימים האלו כל כך טובים, לא ניתן לתקן אותם בשטח. לא ניתן פשוט לנתק את החוטים ולהחליף אותם. אם משהו נשבר, צריך להחליף את כל הרכיב החיממה. זה נשמע כמו חיסרון, אך חשבו על זה כך: האם תעדיפו חיממה שקל לתקן, או חיממה שלא נהרסת בחדר מלא באדי מים? אנחנו בחרנו באפשרות השנייה. רק ודאו שעיצוב המעטפת של החיממה מאפשר זאת.